שני מצבים שבהם אפשר לתת את הצו
סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, בנוסחו מאז תיקון מס' 34, שנחקק ב-2018 ונכנס לתוקף ב-1.1.2019, מסמיך גורמים מסוימים לצוות על הפסקת העיסוק בעסק, בסגירת החצרים או בכל דרך אחרת שתביא להפסקה של ממש. הצו ניתן בכתב, על יסוד דוח של מפקח, כשיש "יסוד סביר להניח" שמתקיים אחד משני מצבים.
המצב הראשון: עסק טעון רישוי פועל בלי רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, ובמועד הדוח לא חלפו יותר מ-18 חודשים מהיום שבו החל לפעול. בעסק כזה הסכנה לציבור אינה תנאי, אבל לחלוף הזמן יש משמעות: אחרי 18 חודשים, המסלול הזה סגור.
המצב השני אינו מוגבל בזמן, אבל דורש יותר:
עסק טעון רישוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, בניגוד לתנאיהם, או בניגוד לתקנות לפי חוק זה, והדבר מקים סכנה ממשית או חשש משמעותי לפגיעה בציבור בשים לב למטרות המפורטות בסעיף 1(א).
חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, סעיף 20(א)(2)
המטרות שבסעיף 1(א) הן, בין היתר, איכות הסביבה ומניעת מפגעים, שלום הציבור, בטיחות, בריאות הציבור, קיום תכליות דיני התכנון והבנייה וקיום דיני הכבאות.
מי רשאי לתת את הצו
סעיף 20(ג) מונה את הגורמים המוסמכים:
- ראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא העסק, ומחוץ לתחום רשות מקומית, עובד בכיר של משרד הפנים שהוסמך לכך.
- מפקד משטרת המחוז.
- מפקד מחוז ברשות הארצית לכבאות והצלה.
- עובד בכיר של המשרד להגנת הסביבה שהוסמך לכך.
- מנהל שירות המזון הארצי, ראש המערך הארצי לבריאות הסביבה ורופא מחוזי במשרד הבריאות, או סגנו.
- מנהל השירותים הווטרינריים ומפקח עבודה ראשי.
מה החוק דורש מהצו
החוק מציב כמה דרישות, ובדיקתן היא נקודת המוצא לכל טענה נגד הצו:
- דוח של מפקח. בצו לפי המצב הראשון, הדוח צריך להיות חתום, ולפרט את העיסוק ואת המסקנה שלא חלפו 18 חודשים מתחילתו.
- התייעצות עם תובע או עם יועץ משפטי של רשות הרישוי, או של נותן האישור שמטעמו פועל נותן הצו. בנסיבות דחופות אפשר לתת את הצו קודם, אבל אז הוא מובא לעיונם לא יאוחר משלושה ימים אחרי שניתן.
- תוכן הצו: מיקום המקרקעין שהצו חל עליהם, ככל שהדבר נדרש; תיאור העובדות שעליהן הוא מבוסס; אישור על קיום ההתייעצות; פרטים על הזכות לבקש את ביטולו; ופרטים על דרך ההתקשרות עם נותן הצו.
- המצאה: הצו מומצא כפי שמומצא כתב בית דין בהליך אזרחי.
- בצו לפי המצב הראשון: הוא לא יינתן אם כבר הוגש לבית המשפט כתב אישום, או בקשה לצו הפסקה שיפוטי, בעניין אותו עסק.
מתי העסק נסגר, ולכמה זמן
בצו לפי המצב הראשון, העיסוק מופסק בתוך 15 יום מיום מתן הצו. נותן הצו רשאי לצוות על הפסקה מיידית אם ראה בעיסוק סכנה לבריאות הציבור, לבטיחותו או לביטחונו, מטרד ממשי לציבור או נזק ממשי לסביבה. בצו לפי המצב השני, ההפסקה מיידית, או במועד שנקבע בצו ושאינו מאוחר מ-15 יום.
לפי סעיף 21, הצו עומד בתוקפו 30 יום מיום שניתן, אלא אם בוטל קודם. כדי להאריך אותו, נותן הצו צריך לבקש זאת מבית משפט השלום או מבית המשפט לעניינים מקומיים. הוגשה בקשת הארכה, הצו עומד בתוקפו שבעה ימים נוספים, אלא אם בית המשפט החליט אחרת. החוק אינו קובע תקרה לתקופת ההארכה, ולכן 30 הימים אינם בהכרח הסוף. ההחלטה אם להאריך את הצו, ולכמה זמן, היא של בית המשפט.
הבקשה לביטול
לפי סעיף 22(א), מי שרואה את עצמו נפגע מהצו רשאי לבקש את ביטולו בבית משפט השלום או בבית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק. לפי סעיף 22(ב), הבקשה נדונה במעמד שני הצדדים בתוך שבעה ימים מיום הגשתה. העילות קבועות בחוק:
לא יבטל בית המשפט צו הפסקה מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעסק פעל כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו לפי חוק זה, או אם התקיימה אחת מעילות המשפט המינהלי שמצדיקה את ביטול הצו
חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, סעיף 22(א)
אלה שלוש עילות נפרדות. הראשונה: העסק פעל כדין, למשל משום שהיה בידו רישיון או היתר תקף. השנייה: לא התקיימו הדרישות שבחוק, כמו דוח מפקח, התייעצות משפטית או, בצו לפי המצב הראשון, מגבלת 18 החודשים. השלישית: עילה מעילות המשפט המנהלי, כמו חוסר סמכות או החלטה בלתי סבירה.
הגשת הבקשה אינה מעכבת את ביצוע הצו, כל עוד בית המשפט לא החליט אחרת. מי שרוצה שהעסק ימשיך לפעול עד הדיון צריך לבקש זאת במפורש.
החוק אינו מזכיר שימוע לפני מתן הצו. יש החלטות של בתי המשפט לעניינים מקומיים שלפיהן, בהתאם לכללי המשפט המנהלי, בהיעדר דחיפות יש לשמוע את בעל העסק לפני מתן הצו. כך, בבע"א (שלום בני ברק) 62680-08-18 דניה סיבוס נ' ראש עיריית בני ברק, מספטמבר 2018, הוער ש"הגישה המקובלת כיום בבתי המשפט שאם אין בהילות של ממש בהוצאת צו הפסקת עיסוק, אין להוציאו ללא עריכת שימוע מקדים". אבל אותו צו בוטל בעיקר משום שלא היה לו בסיס ראייתי, וההחלטה ניתנה לפי נוסח הסעיף שלפני תיקון 34. לא מצאנו הכרעה של בית המשפט העליון בשאלה, ולכן השאלה אינה סגורה.
הכללים האלה חלים על צו לפי חוק רישוי עסקים. צו הפסקה לפי חוק אחר כפוף לכללים שבאותו חוק. למשל, לפי סעיף 57 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012, בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי מוגשת לבית המשפט המוסמך לדון בעבירה שהצו עוסק בה.
צו הפסקה שיפוטי: מסלול נפרד
תיקון 34 הוסיף את סעיף 22ב. לפיו, בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים רשאי, לבקשת תובע, לצוות על הפסקת העיסוק בעסק שיש יסוד סביר להניח שהוא פועל בלי רישיון או היתר, בניגוד לתנאיהם או בניגוד לתקנות. בית המשפט צריך להשתכנע שיש בידי מבקש הצו ראיות לכאורה לכך. מגבלת 18 החודשים ודרישת הסכנה לציבור אינן מופיעות בסעיף הזה, ומתן הצו אינו מותנה בהליכים אחרים לפי החוק.
בבש"פ 5061/24 אפריאת בוטיק משקאות נ' מדינת ישראל, מיולי 2024, טענו בעלי עסק שבית המשפט העליון טרם הכריע אם די בכך שהעסק פועל בלי רישיון, או שעל בית המשפט לבחון גם אם אפשר להשיג רישיון בעתיד הנראה לעין. השופטת כנפי-שטייניץ, שדנה בבקשה לבדה, דחתה בקשת רשות ערעור על סירוב בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע הצו עד להכרעה בערעור. היא לא נקטה עמדה בשאלה, ובין שיקוליה ציינה ש"הפסקת עיסוק אינה פעולה בלתי הפיכה".
מה קורה אם לא מצייתים
לפי סעיף 25, מי שאינו מקיים צו הפסקה מנהלי צפוי למאסר של 18 חודשים או לקנס, ותאגיד לכפל הקנס. בעבירה נמשכת בית המשפט רשאי להטיל קנס נוסף לכל יום. לפי סעיף 24, אפשר להורות בצו למשטרה להיכנס לחצרים ולהרחיק מהם טובין, ולהשתמש בכוח סביר כדי להבטיח ציות.
גם מבחינת הסיכוי לקבל סעד, המשך הפעלה בלי רישיון מזיק. ברע"פ 2150/23 קוזנצוב נ' מדינת ישראל, מאפריל 2023, דחה השופט כבוב, בשבתו לבדו, בקשת רשות ערעור בעניין עיכוב ביצוע של צו סגירה שיפוטי, שניתן לפי סעיף 16 לחוק ולא כצו מנהלי. בין נימוקיו חזר על כך ש"ההלכה הפסוקה קבעה שעל דרך הכלל אין ליתן סעד שיפוטי למי שממשיך בהפעלת עסקו ללא רישיון".
עסק למכירת משקאות משכרים
לצד סעיף 20, סעיף 23 מאפשר לקצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה לצוות על סגירה מיידית של עסק שמוכר משקאות משכרים, אם הדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרתו, לתקופה של עד 30 יום. על צו כזה חל סעיף 22, כלומר אפשר לבקש את ביטולו באותה דרך.
מה לעשות כשמתקבל צו
- לבדוק לפי איזה מצב ניתן הצו. בצו לפי המצב הראשון, לבדוק מתי העסק החל לפעול ואם חלפו 18 חודשים עד מועד הדוח.
- לבדוק את הצו עצמו: האם הוא מתאר את העובדות, האם יש בו אישור על התייעצות משפטית, ומי נתן אותו.
- לבקש את דוח המפקח שעליו הצו מבוסס.
- להגיש בקשת ביטול מהר, ולבקש בה במפורש עיכוב ביצוע עד הדיון אם יש לכך הצדקה.
- לקדם במקביל את הליך הרישוי ולתעד אותו. עסק שממשיך לפעול בניגוד לצו חושף את בעליו לאחריות פלילית.