פסק בורר מחייב כמו פסק דין
לפי סעיף 21 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, פסק בוררות מחייב את הצדדים וחליפיהם "כמעשה בית-דין", כלומר כהכרעה סופית שאי אפשר להתדיין בה מחדש. זאת בכפוף לסעיפים 24 עד 28 לחוק, ובאין כוונה אחרת שמשתמעת מהסכם הבוררות. כדי לאכוף את הפסק, הצד שזכה מבקש מבית המשפט לאשר אותו. לפי סעיף 23(א), פסק שאושר דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק דין של בית המשפט.
הצד שהפסיד יכול לבקש לבטל את הפסק. אבל בקשת ביטול אינה ערעור, והיא מוגבלת לעילות שבחוק.
המאמר עוסק בבוררות פנימית. על בוררות בין-לאומית בעניין מסחרי שמושבה בישראל חל מאז 2024 חוק נפרד, חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד-2024, ולפי סעיף 3 בו חוק הבוררות אינו חל עליה. עילות הביטול והמועדים שם שונים.
בית המשפט אינו ערכאת ערעור על הבורר
בית המשפט העליון חזר על העיקרון הזה. ברע"א 4273/19 גלאט עוף למהדרין נ' ברכת הארץ, מאוגוסט 2019, כתב:
העילות בסעיף 24 לחוק עניינן בעיקר טענות הקשורות לתקינות הליך הבוררות, ולא ניתן להעלות דרכן טענות ביחס לטעויות שנפלו בתוכן הכרעת הבורר
רע"א 4273/19 מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ נ' ברכת הארץ בע"מ (4.8.2019), פסקה 15
ברע"א 8218/22 ביט אפ דיגיטל נ' שטיינר, מדצמבר 2022, ציין בית המשפט העליון ש"אין זה תפקידו של בית המשפט לשבת כערכאת ערעור על החלטות בורר". לכן טענה שהבורר טעה בקביעת העובדות, העדיף עד אחד על פני אחר או פירש את החוזה לא נכון אינה מספיקה, כשלעצמה, לביטול הפסק. הצדדים בחרו בבורר במקום בבית משפט, וזה המחיר של הבחירה.
עשר עילות הביטול
סעיף 24 מונה את העילות שבגללן בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלים אותו, לתקן אותו או להחזיר אותו לבורר:
- לא היה הסכם בוררות בר תוקף.
- הבורר לא מונה כדין.
- הבורר פעל בלי סמכות, או חרג מהסמכויות שקיבל בהסכם הבוררות.
- לא ניתנה לצד הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו.
- הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו.
- הבורר לא נימק את הפסק, אף שהיה חייב. מאז 2008 ברירת המחדל בחוק היא שהבורר מנמק את הפסק, אלא אם הצדדים הסכימו אחרת.
- הוסכם שהבורר יפסוק לפי הדין, והוא לא עשה כן.
- הפסק ניתן אחרי שעבר המועד לנתינתו.
- תוכן הפסק מנוגד לתקנת הציבור.
- קיימת עילה שבגללה בית משפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו עוד ערעור.
עילת תקנת הציבור היא החריגה ברשימה, משום שהיא עוסקת בתוכן הפסק ולא בהליך. בעניין גלאט עוף כתב בית המשפט העליון שהיא "שמורה למקרים נדירים ולנסיבות חריגות". באותו תיק הטילו הבוררים, שלושה רבנים בבית דין לממונות, "סנקציה" בפסק ביניים על צד אם יפנה לבית המשפט. בית המשפט העליון קבע שפסק שחוסם צד מלפנות לבית המשפט, או מקשה עליו באופן ממשי לעשות זאת, מנוגד לתקנת הציבור, וביטל את סעיף הסנקציה.
טענות נגד התנהגות הבורר עצמו, להבדיל מתוכן הפסק, מקומן ככלל בבקשה להעביר אותו מתפקידו לפי סעיף 11 לחוק. לפי אותו פסק דין, "דרך המלך" היא להגיש בקשה כזו לפני שניתן הפסק. אחרי הפסק טענות כאלה יכולות רק לחזק עילת ביטול לפי סעיף 24.
גם כשיש עילה, הפסק לא תמיד מתבטל
לפי סעיף 26(א), בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול גם כשקיימת אחת העילות, אם סבר שלא נגרם עיוות דין. לפי סעיף 26(ב), הוא לא יבטל את הפסק כולו אם אפשר לבטל רק חלק ממנו, להשלים אותו, לתקן אותו או להחזיר אותו לבורר. בעניין גלאט עוף, למשל, בית המשפט ביטל רק את סעיף הסנקציה והשאיר את פסקי הבוררות על כנם, בין היתר משום שהסנקציה לא הופעלה בפועל ולא נגרם עיוות דין.
גם לטענת איחור יש תנאי. לפי סעיף 26(ג), צד לא יוכל לטעון שהפסק ניתן אחרי המועד, אלא אם שמר על הזכות לטעון זאת בהודעה בכתב לבורר לפני שניתן הפסק.
45 יום להגשת בקשת הביטול
סעיף 27(א) קובע את המועד:
לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ.
חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, סעיף 27(א)
המועד הזה חשוב יותר ממה שנדמה. לפי סעיף 23(ב), בית המשפט לא ישמע התנגדות לאישור פסק הבוררות אלא בדרך של בקשה לביטולו, או בערעור לפי סעיף 29ב אם הצדדים הסכימו עליו. מי שלא הגיש בקשת ביטול בזמן, ולא קיבל הארכה מטעמים מיוחדים, יתקשה מאוד להתנגד כשהצד השני יבקש לאשר את הפסק. ולפי סעיף 27(ג), אחרי שהפסק אושר בית המשפט לא ישמע בקשת ביטול, למעט בקשה שמבוססת על העילה שבגללה מבטלים גם פסק דין סופי (סעיף 27(ד)).
ויש מקרה שבו המועד מתקצר. אם הצד השני מגיש בקשה לאשר את הפסק, לפי תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968, אפשר להתנגד לה בדרך של בקשת ביטול בתוך 15 יום מהיום שבו הומצאה ההודעה על הבקשה, ובלבד שלא אחרי המועד שבסעיף 27. אם לא הוגשה התנגדות, בית המשפט או הרשם יאשרו את הפסק בלי לשמוע את הצדדים. לכן ההנחה שיש תמיד 45 יום מסוכנת.
לכלל הזה יש כמה חריגים. אם אחד הצדדים פנה לבורר בבקשה לתקן טעות סופר או טעות בחישוב, או להשלים הוראה על ריבית או על הוצאות (סעיף 22), 45 הימים נספרים מהיום שבו הבורר החליט בפנייה, או היה צריך להחליט בה. בבקשה שמבוססת על העילה האחרונה ברשימה, זו שבגללה מבטלים גם פסק דין סופי, המועד נספר מהיום שבו התגלו העובדות שעליהן היא מבוססת. והמועד אינו חל על טענה שלא היה הסכם בוררות בר תוקף (סעיף 27(ב) ו-(ד)).
ערעור על פסק בורר: רק בהסכמת הצדדים
לפי בית המשפט העליון ברע"א 1242/15 אדלר הנדסה נ' קטן, מאפריל 2016, עד תיקון חוק הבוררות ב-2008 הביקורת של בתי המשפט הוגבלה כמעט רק לעילות הביטול, ו"באופן מעשי לא ניתן היה להשיג על טעויות אשר נפלו בהכרעת הבורר בדרך אחרת". התיקון הוסיף שני מסלולי ערעור. שניהם חלים רק אם הצדדים בחרו בהם.
ערעור לפני בורר אחר (סעיף 21א). הצדדים יכולים לקבוע בהסכם הבוררות שאפשר לערער על הפסק לפני בורר נוסף. במקרה כזה הבורר צריך לנמק את הפסק. מנגד, על הפסק הסופי אפשר לבקש ביטול רק בשתי עילות, תקנת הציבור והעילה שבגללה מבטלים פסק דין סופי, ואי אפשר לבקש מבית המשפט רשות לערער עליו. בעניין ביט אפ דחה בית המשפט המחוזי בקשה לבטל פסק בוררות שניתן בערעור, משום שלא התבססה על אחת משתי העילות האלה, ובית המשפט העליון לא מצא מקום להתערב.
ערעור ברשות לבית המשפט (סעיף 29ב). צדדים שקבעו שהבורר יפסוק לפי הדין יכולים להסכים גם שאפשר יהיה לערער על הפסק לבית המשפט, ברשות. במקרה כזה ישיבות הבוררות מתועדות בפרוטוקול והבורר מנמק את הפסק. בעניין אדלר הנדסה קבע בית המשפט העליון שרשות לערער תינתן רק בשלושה תנאים מצטברים: "מדובר בטעות יסודית; הטעות היא ביישום הדין; יש בטעות כדי לגרום עיוות דין". באותו פסק דין צוין שטעויות בקביעות עובדתיות או בפסיקת הוצאות "נחזות להיות רחוקות" מהתנאים האלה. מנגד, בית המשפט הדגיש שאין להציב בפני המבקש "מכשול גבוה מדי", כדי שהערעור יישאר אפשרות מעשית. עוד ציין בית המשפט, למעלה מן הצורך, שמי שמבקש רשות לערער לפי סעיף 29ב צריך לכלול באותה בקשה גם את כל טענותיו לביטול הפסק לפי סעיף 24, כטענות חלופיות.
ומה בבית המשפט העליון
בקשה לביטול או לאישור פסק בוררות נדונה בבית המשפט שמוסמך לדון בסכסוך עצמו, ולכן לפעמים בבית משפט השלום ולפעמים במחוזי. על פסק הדין בבקשה אפשר לבקש רשות ערעור לערכאה שמעליו. בבית המשפט העליון, בעניין ביט אפ, חזר בית המשפט העליון על כך שרשות כזו "תינתן רק במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים שבהם נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין". באותו עניין ציין בית המשפט, למעלה מן הצורך, שאין להלום הגשת בקשת ביטול חדשה בעילות חדשות, במעין "מקצה שיפורים". לכן כדאי לרכז את כל העילות בבקשה הראשונה.
מה כדאי לעשות
- כבר בניסוח הסכם הבוררות להחליט אם רוצים מסלול ערעור. אחרי שהסכסוך פרץ קשה להגיע להסכמה כזו, ובלעדיה הביקורת על הפסק מוגבלת לעילות הביטול.
- לרשום את התאריך שבו ניתן הפסק או שבו התקבל העתק שלו, ולחשב ממנו 45 יום. אם הצד השני הגיש בקשה לאשר את הפסק, לבדוק מיד אם המועד התקצר ל-15 יום.
- אם נראה שהבורר דן בעניין שלא נמסר לו, להתנגד לכך בכתב כבר במהלך הבוררות.
- טעות סופר, טעות בחישוב או השמטה של הוראה על ריבית או על הוצאות כדאי להפנות קודם לבורר, לפי סעיף 22. לפנייה בעניין ריבית או הוצאות יש מועד של 30 יום.
- אם הבוררות מתארכת מעבר למועד שנקבע לה, לשלוח לבורר הודעה בכתב ששומרים על הזכות לטעון זאת, לפני שניתן הפסק.
- טענות נגד התנהגות הבורר להעלות במהלך הבוררות, בבקשה להעביר אותו מתפקידו, ולא לשמור אותן לאחרי הפסק.