מה נחשב לשון הרע

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול, בין היתר, להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לבזות אותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו, או לפגוע בו במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. "אדם" לעניין זה הוא גם תאגיד, כך שגם חברה יכולה לתבוע.

את הפרסום מפרשים כפי שיבין אותו אדם סביר. בע"א (מחוזי חי') 29581-03-26 נגר נ' חרדון, מיוני 2026, תיאר בית המשפט המחוזי בחיפה, בערעור על פסק דין של בית משפט השלום, "מבחן אובייקטיבי, הנעשה מנקודת מבטו של האדם הסביר, תוך בחינת הקשר הדברים הכולל ונסיבות העניין". באותו תיק נקבע ש"לא כל קללה או גידוף בהכרח יקימו עילת תביעה בלשון הרע". גידופים שנאמרו בוויכוח סוער לא נמצאו לשון הרע, ובית המשפט ציין שאינו "אמון על משטור השפה". לעומת זאת, הודעות שייחסו לחברי ועד המצילים בעירייה אי סדרים כספיים נמצאו לשון הרע.

מה נחשב פרסום ברשת

לפי סעיף 2 לחוק, פרסום יכול להיות בעל פה, בכתב, בדפוס, בציור, בצליל או בכל אמצעי אחר. די בכך שלשון הרע הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה אליו או לאדם אחר זולת הנפגע, או, כשמדובר בכתב, שהכתב עשוי היה להגיע לאדם זולת הנפגע. ברע"א 1239/19 שאול נ' ניידלי תקשורת, מינואר 2020, קבע בית המשפט העליון שכתיבת פוסט או סטטוס ברשת חברתית היא פרסום. הוא קבע גם איך מתייחסים לפעולות שמהדהדות פוסט שכתב אחר:

יש להבחין בין פעולת השיתוף לבין סימון הלייק (או סימוני "תחושה" דומים) ולקבוע כי רק הראשונה עולה כדי פרסום כמובנו בחוק איסור לשון הרע.

רע"א 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ (8.1.2020), פסקה 43

לדברי בית המשפט, השיתוף יוצר מעין "עותק" של הפרסום, שמוצג לחברים או לעוקבים של המשתף. לייק אינו יוצר עותק כזה, גם אם האלגוריתם של הרשת חושף בעקבותיו את הפוסט למשתמשים נוספים. לגבי תגובה לפוסט, בית המשפט ציין שיש להתמקד בתוכן התגובה עצמה.

הודעה בקבוצת וואטסאפ

לפי סעיף 2(ב), הודעה כתובה שעשויה להגיע לאדם זולת הנפגע היא פרסום. הודעה בקבוצת וואטסאפ מגיעה לכל חברי הקבוצה. בעניין נגר נ' חרדון נשלחו ההודעות לקבוצת וואטסאפ של המצילים בעיריית חיפה, שבה היו, לפי הנחת בית משפט השלום, עשרות אנשים. כשדן בגובה הפיצוי, ציין בית המשפט המחוזי שהעובדה שהדברים נכתבו בקבוצה של בעלי העניין, העמיתים לעבודה, "אינה מקהה לטעמי מעוקצה של הפגיעה, אם כבר נהפוך הוא".

באותו תיק הגיב משתתף אחר בקבוצה על אחת ההודעות במילים "כל מילה בסלע". בית משפט השלום קבע שהתגובה היא פרסום העומד בפני עצמו, משום שנועדה לאשר את הנאמר בהודעה ולתת לו משנה תוקף. הנתבעים לא ערערו, ולכן הקביעה לא נבחנה בבית המשפט המחוזי. לפי פסק הדין הזה, מי שמאמץ בקבוצה הודעה פוגענית של אחר עלול לשאת באחריות בעצמו.

את מי תובעים

כשפוסט פוגעני שותף על ידי רבים, קבע בית המשפט העליון בעניין שאול שברירת המחדל היא להגיש את התביעה קודם כול נגד המפרסם המקורי. רק הוא יכול להסיר את הפרסום כולו, ואילו משתף יכול למחוק רק את השיתוף שלו. החריג הוא נסיבות מיוחדות, למשל כשהמפרסם המקורי אנונימי או שאי אפשר לאתר אותו.

תביעה רק נגד משתף, או נגד משתף אחד מתוך רבים בלי הבחנה של ממש ביניהם, עלולה לעורר חשד לגבי מניעי התובע. התובע יכול להסביר את בחירתו, למשל בכך שהמשתף הוסיף לשיתוף טקסט פוגעני משלו, שהוא דמות ציבורית או שהשיתוף שלו זכה לחשיפה רחבה. בית המשפט הזכיר את האפשרות לסלק על הסף תביעה שיש בה שימוש לרעה בהליכי משפט, וציין שיש להשתמש בסמכות זו "במשנה זהירות". באותו תיק עצמו לא הכריע בית המשפט אם התביעה הייתה בררנית.

כשהמפרסם אנונימי

ברע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי., משנת 2010, קבע בית המשפט העליון, בדעת רוב, שאין כיום מסגרת דיונית למתן צו לחשיפת זהותו של גולש אנונימי, ושאין ליצור אותה בפסיקה. כשהעוולה היא גם עבירה, אפשר להגיש תלונה במשטרה, והחקירה נתונה לרשויות האכיפה.

ההלכה זכתה לביקורת. בת"א (מחוזי חי') 9656-01-23 זלצמן נ' Meta, מ-2024, כתב בית המשפט שהלכת מור "נשחקה ברבות השנים". הוא הביא החלטות שבהן הורו בתי משפט לרשת החברתית להודיע למשתמש על התביעה ולאפשר לו להתנגד, והחלטות של בתי משפט השלום שנתנו צו כשיש "חשוד עיקרי". עוד ציין שהלכת מור לא דנה בחשיפה לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות. עם זאת, היא "ההלכה הנוהגת". הוגשו כמה הצעות חוק להסדיר את הנושא.

מי שנפגע מפרסום אנונימי צריך לתעד אותו היטב. בעניין זלצמן נמחקה התביעה לחשיפת פרטי הפרופיל, בין היתר משום שהתובעים לא פירטו את המילים שפורסמו ולא צירפו את הפרסום עצמו. בית המשפט הזכיר שבתביעת לשון הרע יש לפרט במדויק את המילים שבגללן נולדה העילה, עדיף בציטוט, ולצרף את הפרסום לכתב התביעה.

כמה פיצוי אפשר לקבל

החוק מאפשר לפסוק פיצוי גם כשהנפגע אינו מוכיח שנגרם לו נזק:

במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965

הסכום שבחוק מתעדכן לפי המדד, ובפועל הוא גבוה מ-50,000 ש"ח. אם הוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, בית המשפט רשאי לפסוק עד כפל הסכום, גם כן בלי הוכחת נזק. בעניין נגר נ' חרדון הזכיר בית המשפט שלשם כך נדרשת כוונה "של ממש" לפגוע. לצד המסלול הזה קיים המסלול הרגיל, שבו הנפגע מוכיח את נזקו, הממוני והלא ממוני. במסלול הרגיל אין תקרה לפיצוי. בית המשפט העליון הבהיר שאלה מסלולים חלופיים, ולא מצטברים.

סעיף 7א(ד) קובע שאדם לא יקבל פיצוי ללא הוכחת נזק "בשל אותה לשון הרע" יותר מפעם אחת. ברע"א 2855/20 פלונית נ' פלוני, מאוקטובר 2022, קבע בית המשפט העליון שכמה פרסומים יכולים לזכות בכמה פיצויים נפרדים. בית המשפט נעזר לשם כך בכמה מבחנים, ובהם תוכן הפרסומים והדמיון ביניהם, הזמן שחלף בין פרסום לפרסום, ולפי דעת הרוב גם זהות הנמענים. באותו תיק, שעסק בפרסומים בפייסבוק על מרצה, נפסקו שלושה פיצויים של 65,000 ש"ח כל אחד, 195,000 ש"ח בסך הכול.

בעניין נגר נ' חרדון העלה בית המשפט המחוזי את הפיצוי לשני חברי הוועד ל-27,000 ש"ח ול-20,000 ש"ח, במקום 18,500 ו-13,500 ש"ח שפסק בית משפט השלום. הוא העיר שפער גדול בין הסכום שנתבע, 300,000 ש"ח באותו תיק, לבין הסכום שנפסק עשוי להשפיע על פסיקת ההוצאות.

תיקון והתנצלות

סעיף 9 לחוק מאפשר לבית המשפט לצוות על פרסום תיקון או הכחשה, או על פרסום פסק הדין, על חשבון הנתבע ובמקום, במידה ובדרך שיקבע. התנצלות אינה מוזכרת בו. בעניין נגר נ' חרדון חייב בית משפט השלום את הנתבעים לפרסם התנצלות באותה קבוצת וואטסאפ, והנתבעים לא ערערו על כך.

מנגד, סעיף 19(4) מאפשר לבית המשפט להתחשב לטובת הנתבע בכך שהתנצל, תיקן או הכחיש, ובלבד שההתנצלות או התיקון פורסמו "במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים". התנצלות בהודעה פרטית לנפגע, כשהפוסט פורסם בפומבי, אינה עומדת בתנאי הזה.

ההגנות של מי שפרסם

לפי סעיף 14, הגנה טובה היא שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. שני התנאים נדרשים. סעיף 15 מגן על מי שפרסם בתום לב באחת הנסיבות שהוא מונה. בין הנסיבות האלה נמנים יחסים עם מי שאליו הופנה הפרסום, שהטילו על המפרסם חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם; הגנה על עניין אישי כשר; והבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי או בקשר לעניין ציבורי.

לפי סעיף 16, מי שהוכיח שפרסם באחת הנסיבות האלה ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר נהנה מחזקה שפעל בתום לב. החזקה הפוכה, בין היתר, כשהדבר שפורסם לא היה אמת, והמפרסם לא האמין באמיתותו או לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים לבדוק אם הוא אמת.

בעניין שאול קבע בית המשפט העליון שכל הנסיבות שבסעיף 15 עשויות לחול גם על מי ששיתף פוסט. כשהפרסום המקורי עוסק בסוגיה ציבורית, חובה מוסרית או חברתית לשתף מידע שכבר פורסם "תיבחן בעיניים מקלות". מי ששיתף פוסט אך הסתייג ממנו באופן ברור בפוסט המלווה את השיתוף, או גינה אותו, עשוי לחסות בהגנה של מי שפרסם רק כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם. באותו תיק לא נדרש בית המשפט להחיל את ההגנות בפועל, משום שהפיצוי נפסק לפי הסכמה דיונית בין הצדדים.

מה כדאי לעשות כשנפגעתם

  • לצלם את הפרסום מיד, עם התאריך, שם המפרסם והמקום שבו פורסם. בקבוצת וואטסאפ כדאי לתעד גם את רשימת המשתתפים.
  • לשמור את המילים המדויקות. כתב התביעה צריך לפרט אותן, ועדיף לצטט.
  • לברר מי פרסם את הדברים במקור, לפני שתובעים את מי ששיתף אותם.
  • לשקול לדרוש התנצלות ותיקון באותו מקום שבו פורסמה לשון הרע.

מה כדאי לעשות כשנתבעתם

  • להסיר את הפרסום, ואם הוא שגוי, לפרסם תיקון או התנצלות באותו מקום ובאותה דרך, בלי הסתייגויות.
  • לשמור את המקורות שעליהם הסתמכתם. הם חשובים להגנת אמת הפרסום ולהגנת תום הלב.
  • אם שיתפתם פוסט שכתב אחר, לבדוק אם הסתייגתם ממנו בגוף השיתוף, ואם התובע תבע גם את מי שכתב אותו.