שני נוסחים, שני מבחנים
החריגים לחובת הפיצוי קבועים בסעיף 5א(ג) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, והם שונים לפי מועד החתימה על החוזה. על חוזה שנחתם מיום 7.7.2022 ואילך חל הנוסח החדש:
הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) לא יחולו אם מתקיים לגבי האיחור במסירת הדירה אחד מאלה: (1) הוא נגרם כתוצאה ממעשה או מחדל של הקונה בלבד; (2) הוא תוצאה מנסיבות כאמור בסעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, ומתקיימים לגביו שאר התנאים הקבועים באותו סעיף.
סעיף 5א(ג) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, בנוסחו הנוכחי
סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות) עוסק בסיכול חוזה, והתנאים שבו מצטברים:
היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.
סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970
על חוזה שנחתם לפני 7.7.2022 חל הנוסח הקודם. לפיו הצדדים יכלו להסכים בחוזה שלא ישולם פיצוי על איחור שנגרם מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו. בית המשפט המחוזי בירושלים הדגיש שלא די בכך שהנסיבות אינן בשליטת המוכר, ושעליו להראות גם שהסיכון להן אינו מוטל עליו. הנטל להוכיח זאת מוטל על המוכר. עוד נקבע שהקבלן אינו רשאי להרחיב את הפטור החוזי מעבר לגבולות הסעיף, ושאירועים שהחוזה מונה כאירועים שאינם בשליטת המוכר צריכים לעבור דרך "מסננת החוק".
בג"ץ לא הכיר במלחמה ככוח עליון באופן כללי
קבלנים פנו לבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, בבקשה שמלחמת "חרבות ברזל" תוכר באופן כללי. בבג"ץ 27036-04-25 נדחתה על הסף עתירה של חברת יזמות שביקשה להכריז על המלחמה ככוח עליון. נקבע שההכרעה אם המלחמה מבססת טענת סיכול מסורה לבית המשפט שדן בתביעה, לפי נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, משום ש"לא כל החוזים נולדו שווים".
בבג"ץ 50085-05-25 ביקשה התאחדות הקבלנים בוני הארץ בעיקר פיצוי לקבלנים בשל האיסור על כניסת פועלים פלסטינים, וגם הכרה במלחמה כאירוע מסכל לצורך סעיף 5א(ג)(2). העתירה נדחתה מכמה טעמים. אחד מהם: שאלת האיחור במסירת דירות צריכה להתברר תחילה בערכאות, על רקע מקרים קונקרטיים, במיוחד כשרוכשי הדירות אינם צד לעתירה.
לכן אין פטור גורף. כל קבלן צריך להוכיח את טענתו בתיק שלו.
מה הקבלן צריך להוכיח
הערכאות הדיוניות שדנו בטענות האלה דרשו הוכחה קונקרטית. בת"א (מחוזי חי') 58227-12-22 סולימן נ' ורדים השקעות ונכסים נקבע שאין די בטענות כלליות, ושהקבלן נדרש להוכיח שאירוע מסוים גרם לעיכוב מסוים בזמן. בית המשפט ציין שלא הוצגו יומני עבודה, לוח זמנים מתוכנן, התכתבויות ופרוטוקולים של ישיבות, ושבלעדיהם אי אפשר ללמוד שהקבלן היה עומד במועד אלמלא הנסיבות שאירעו.
ברע"א 39401-09-24 זילברמינץ נ' בן דוד דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של קבלן. בית משפט השלום הפחית באותו תיק 35% מהפיצוי, על דרך האומדנה, בשל הקורונה, ובית המשפט המחוזי ביטל את ההפחתה. בית המשפט העליון ציין שפסיקה על דרך האומדנה אפשרית רק אחרי שמי שהנטל עליו הביא את כל הראיות האובייקטיביות שהיה ביכולתו להביא, ושהקבלן לא עשה כן. ההחלטה עסקה בקורונה, אבל הכלל שעליו היא נשענת הוא כלל כללי בדיני הראיות.
גם עיכובים של רשויות אינם פוטרים מאליהם. בתי המשפט המחוזיים בנצרת ובירושלים קבעו, לפי הנוסח הקודם, שעיכובים כאלה הם ככלל חלק מהסיכון שהקבלן צריך לקחת בחשבון כשהוא קובע את לוח הזמנים.
פטור חלקי, ולפעמים פטור מלא
גם כשבית משפט השתכנע שהמלחמה השפיעה, הוא לא בהכרח פטר את הקבלן מכל הפיצוי. בעניין סולימן קבע בית המשפט שהקבלן לא הוכיח את טענותיו כנדרש, ובכל זאת נתן לו, על דרך האומדנה, פטור יחסי בשל צירופם של שני משברים, הקורונה והמלחמה: הופחתה תוספת ה-50% שבחוק למשך חודש אחד, ולמי שקיבל את הדירה אחרי פרוץ המלחמה הופחתה גם תוספת ה-25% למשך חודש. בית המשפט הסתמך על פסק דין קודם, שלפיו אפשר לחלק את הסיכון כך שהקונה יקבל פיצוי בגובה דמי השכירות בלבד. באותו פסק דין קודם הודגש שהאפשרות הזו קמה רק כשהקבלן הוכיח שהאיחור נגרם מנסיבות שאינן בשליטתו. התוצאה בעניין סולימן אינה מתיישבת בקלות עם הכלל שחזר עליו בית המשפט העליון בעניין זילברמינץ.
בתיק אחר, בבית משפט לתביעות קטנות, הוכר עיכוב מוצדק של חודשיים בשל המלחמה.
יש גם החלטות שנטו לטובת קבלנים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה שתי בקשות רשות ערעור של רוכשים מאשקלון. באחת מהן קבע בית המשפט לתביעות קטנות שאין לחייב את הקבלן על התקופה שמפרוץ המלחמה ועד 1.2.2024, ובית המשפט המחוזי העיר שמצב לחימה שנכפה באופן פתאומי הוא "כוח עליון". בשנייה נדחתה כל תביעת הרוכש על איחור של 48 ימים, משום שבית המשפט השתכנע שהאיחור נבע מנסיבות שאינן תלויות בקבלן.
כל ההכרעות האלה ניתנו בערכאות דיוניות או בבקשות רשות ערעור, ואינן הלכות מחייבות. סולימן וסולץ נגעו לנוסח הקודם של החוק, שלפי הפסיקה מאפשר לחלק את הסיכון בין הצדדים. בנוסח החדש המבחן הוא סעיף 18(א), שלפי לשונו, כשתנאיו מתקיימים, ההפרה אינה עילה לפיצויים. לכן אין להניח שחלוקה כזו תחול גם על חוזים חדשים.
חוזה שנחתם אחרי פרוץ המלחמה
סעיף 18(א) עוסק בנסיבות שהמפר לא ידע עליהן ולא היה עליו לראותן מראש בעת כריתת החוזה, ולכן הצפיות נבחנת ביום החתימה. קבלן שחתם על החוזה אחרי 7.10.2023, כשהמלחמה והשלכותיה על ענף הבנייה כבר היו ידועות, יתקשה לטעון שלא יכול היה לצפות אותן.
מה הקונה יכול לעשות
קונה שקיבל הודעה על דחייה בגלל המלחמה צריך קודם לבדוק מתי נחתם החוזה, כי ממנו נגזר המבחן. כדאי לשמור כל הודעה ותכתובת, ולבקש מהקבלן פירוט של הנסיבות ושל משך העיכוב שכל אחת מהן גרמה. כדאי גם להיזהר מחתימה על ויתור כתנאי לקבלת הדירה. מה דינו של ויתור כזה, בחוזים חדשים ובישנים, מוסבר במאמר על הפיצוי.