העילה
סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, נותן לבעל מניה כלי להתמודד עם בעלי שליטה שמנהלים את החברה על חשבונו:
התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.
חוק החברות, התשנ"ט-1999, סעיף 191(א)
שני דברים בולטים בלשון הסעיף. הוא חל גם כשיש "חשש מהותי" לקיפוח, ולא רק אחרי שהקיפוח קרה. והוא משאיר לבית המשפט מרחב רחב בבחירת הסעד. בנוסף, סעיף 192(ב) מטיל על כל בעל מניה חובה להימנע מלקפח בעלי מניות אחרים.
המבחן: פגיעה בציפיות הלגיטימיות
בית המשפט אינו שואל רק אם הופרה הוראה בתקנון. בע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, מספטמבר 2015, חזר בית המשפט העליון על העיקרון שהשתרש בפסיקה, שלפיו קיפוח מתקיים כשנפגעות הציפיות הלגיטימיות של בעל המניות, גם אם לא הופרה זכות שמוקנית לו במסמכי היסוד של החברה. בע"א 8857/21 גינזבורג נ' מדיפאואר, מפברואר 2023, מנה בית המשפט העליון מצבים שהוכרו בפסיקה:
- ניהול כושל של החברה.
- פגיעה מתמשכת בציפייה של המיעוט להשתתף בניהול השוטף ובחלוקת הרווחים.
- משבר אמון חריף בין בעלי המניות בחברה פרטית שמתנהלת כמעין-שותפות.
גם המניעים אינם העיקר. בעניין אדלר נכתב שקיפוח נקבע לפי התוצאה, כלומר האם היא מקפחת, ולא לפי מניעיו של המקפח.
חברה פרטית ומעין-שותפות
הסעיף חל גם בחברה ציבורית, אבל אופי החברה משפיע על הציפיות. בחברה פרטית שמתנהלת כמעין-שותפות, כלומר מעטים שמנהלים עסק יחד על בסיס אמון אישי והבנה על ניהול משותף, עשויה לקום לבעלי המניות ציפייה לגיטימית להשתתף בניהול (עניין אדלר). הדרה מהניהול עלולה אז לעלות כדי קיפוח. בתי המשפט אינם ממהרים לסווג חברה כמעין-שותפות, והם בוחנים את מערכת היחסים כפי שהתגבשה לאורך זמן, ולא רק את הנסיבות שבהן החברה הוקמה. בית המשפט העליון חזר על הדברים בע"א 1264/23 תוליק רקיע יזמות נ' אולירד, מאוקטובר 2023.
לפי דעת הרוב בעניין אדלר, במעין-שותפות אובדן אמון בין השותפים עשוי להצדיק הפרדה ביניהם אף בלי קיפוח. בעניין אדלר הדגיש בית המשפט שזה סעד שניתן "במשורה", רק כשהוא השתכנע שמדובר במעין-שותפות ושאין מנוס מהפרדה.
דיבידנד ומשכורות
החלטה אם לחלק דיבידנד היא בדרך כלל החלטה עסקית של החברה, ובית המשפט נוטה שלא להתערב בה. אבל בע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת נ' דדון, מפברואר 2016, הסבירה השופטת חיות שבעלי מניות מיעוט בחברה פרטית חשופים יותר לניצול, בייחוד בחלוקת רווחים, משום שבעלי השליטה נהנים מהרווחים "בדרך של משכורות ותנאים נלווים גם ללא חלוקת דיבידנד". הימנעות מחלוקה לבדה אינה מקימה עילה. היא עשויה להיות קיפוח בעיקר כשהמיעוט אינו נהנה מהרווחים בשום דרך וגם אינו יכול למכור את מניותיו במחיר שמשקף את שוויין.
באותו תיק נמצא שהמיעוט קופח. בית המשפט העליון קבע שהסעד המתאים היה רכישה כפויה של מניות המיעוט, אבל מאחר שאיש מהצדדים לא ביקש זאת בערעור, הותיר על כנו את הצו לחלק דיבידנד של מחצית הרווחים שנצברו. הוא הוסיף שהתערבות בשיעור הדיבידנד צריכה להיעשות "במשורה ובזהירות המתבקשת".
דילול בהנפקת מניות
קיפוח יכול להתרחש גם בהקצאת מניות חדשות, למשל כשההקצאה מתבססת על הערכת שווי נמוכה מדי. אז עולה חשש שערך עובר ממי שלא השתתף בהקצאה למי שהשתתף בה. עם זאת, הקצאה במחיר נמוך אינה מקפחת בהכרח. בעניין גינזבורג נכתב שהנפקה בהנחה אינה פסולה כשלעצמה, ושבעל השליטה או החברה יכולים להוכיח שלא היה קיפוח: שההנפקה נעשתה לפי שווי השוק, או שנעשתה בתום לב ולטובת החברה ולא הייתה דרך מעשית וסבירה אחרת לגייס את ההון בפגיעה פחותה במיעוט. ככל שההנחה גדולה יותר, הנטל כבד יותר.
על מי הנטל
התובע צריך להתחיל: להציג ראיות לכאורה לקיפוח. אם הצליח, הנטל עובר. בעניין גינזבורג נכתב שבשלב הזה הנתבע יידרש לשכנע, לפי מאזן ההסתברויות, שהחברה לא נוהלה בדרך מקפחת. הטעם לכך: המידע על מה שקרה בחברה נמצא בידי בעל השליטה.
הסעדים
סעיף 191(א) מאפשר לבית המשפט לתת "הוראות הנראות לו" להסרת הקיפוח או למניעתו, ובהן:
- הוראות על האופן שבו יתנהלו ענייני החברה בעתיד.
- הוראה לבעלי מניות, או לחברה עצמה בכפוף לסעיף 301, לרכוש מניות. זו "רכישה כפויה", שמפרידה בין הצדדים.
השינויים בתקנון ובהחלטות החברה שמתחייבים מהוראות בית המשפט ייחשבו כאילו התקבלו כדין (סעיף 191(ב)).
בעניין אדלר הוסבר שבמצב הקלאסי, שבו יש מקפח ומקופח, הדרך המקובלת היא שהמקפח ירכוש את מניות המקופח לפי שווי שמביא בחשבון את הקיפוח. כשההפרדה נדרשת בגלל אובדן אמון ולא בגלל קיפוח, הדרך המקובלת היא התמחרות בין הצדדים. בע"א 8776/23 לוסקין נ' גבעות עולם נפט, מיולי 2025, חזר בית המשפט העליון על כך שרכישה כפויה מתאימה בדרך כלל למצב שבו מיעוט מובהק קופח בידי רוב מובהק, והותיר על כנה הפרדה בדרך של התמחרות. בעניין אדלר הוער שהתמחרות פחות מתאימה כשלצד אחד יש יתרון כלכלי משמעותי, ושפער באחזקות עלול להציב מחסום מימוני בלתי הוגן בפני מי שמחזיק בחלק קטן.
זה סעד מן היושר, ובית המשפט רשאי, לא חייב, לתת אותו. התנהלות התובע נבחנת גם היא: מי שנהג שלא בתום לב או פנה לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים עלול שלא לקבל סעד (עניין אדלר).
מה לעשות
- לתעד: החלטות שהתקבלו בלי שיתוף, משכורות ותשלומים לבעלי השליטה, סירוב למסור מידע, הקצאות מניות.
- לבדוק את התקנון ואת הסכם בעלי המניות, אם יש: מה הובטח לכם בניהול, במינוי דירקטורים ובחלוקת רווחים.
- לפעול בתום לב. מאחר שזה סעד מן היושר, ההתנהלות שלכם נבחנת גם היא.
- בחברה חדשה: לקבוע מראש בהסכם בעלי המניות מנגנון ליציאה ולפרידה. מנגנון כזה עשוי לקצר התדיינות כשהאמון נשבר.