רקע
מוסד אקדמי תבע מסטודנט כ-26,000 ש"ח, שכר הלימוד לשנת לימודים אחת שלא שולם. התביעה הוגשה בהוצאה לפועל כתביעה על סכום קצוב. הסטודנט הגיש התנגדות, וטען שאף שנרשם ללימודים, בפועל לא למד כלל, ולכן אין לחייב אותו בתשלום.
בית משפט השלום בנתניה דחה את כל טענותיו. הוא קבע שלפי תקנון הלימודים של המוסד, על הסטודנט לשלם את מלוא שכר הלימוד לשנה שאליה נרשם. בית המשפט מצא שהסטודנט מסר גרסאות רבות וסותרות על נסיבות הפסקת הלימודים, ולא נתן בהן אמון. הוא דחה גם את הטענה שהמוסד הטעה אותו ואת הטענה שהתקנון אינו מחייב אותו, וקבע שטענתו שלא קרא את טופס הרישום אינה פוטרת אותו.
הערעור
בערעור לבית המשפט המחוזי התמקד הסטודנט בטענה שהמוסד לא עמד בהוראות חוק הגנת הצרכן. בטיעונים לפני בית המשפט הדגישה באת כוחו שתקנון הלימודים הוא חוזה אחיד, ושהתנאי שלפיו אישר הסטודנט שקרא את תקנון שכר הלימוד והתחייב לפעול לפיו הוא תנאי מקפח שיש להורות על ביטולו.
בית המשפט קיבל את הטענה שהעלה המשרד בשם המוסד, שהטענות לפי חוק הגנת הצרכן הן הרחבת חזית אסורה, כלומר טענות שלא הועלו בהתנגדות ולכן אין להעלות אותן לראשונה בערעור. גם הטענה על התנאי המקפח לא נטענה בהתנגדות, ובית המשפט קבע שדי בכך כדי לדחות אותה.
מקובלת עלי טענת המשיב, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה שכן בהתנגדות שהמערער הגיש, טענות אלו לא עלו.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, פסק דין משנת 2025, פסקה 6
בית המשפט הוסיף התייחסות לגוף הדברים. הוא ציין שתחולת חוק הגנת הצרכן על תביעה לשכר לימוד מוקשית לכאורה, משום שבעניין זה המוסד אינו נחשב לכאורה "עוסק", והדגיש שהדברים נאמרים בזהירות. על התנאי המקפח קבע שהטענה ממילא אינה מסייעת לסטודנט: הוא לא הכחיש שחתם על טופס הרישום, ואין בכך שלא קרא את תוכנו כדי לעזור לו.
בית המשפט מצא שמתקיימים שלושת התנאים של תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, שבהם רשאי בית משפט שדוחה ערעור להסתפק בקביעה שהערעור נדחה: אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום, הממצאים תומכים במסקנה המשפטית, ואין בפסק הדין טעות שבחוק. הערעור נדחה, והחיוב במלוא שכר הלימוד נותר על כנו. בית המשפט ציין שהתוצאה אינה קלה לסטודנט, ולפנים משורת הדין לא חייב אותו בהוצאות.
מה אפשר ללמוד מהתיק
התיק ממחיש כמה חשובה ההתנגדות. טענות שלא הועלו בה עלולות להידחות בערעור כהרחבת חזית, כפי שקרה כאן. מנגד, המוסד נשען על טופס רישום חתום ועל תקנון לימודים שקבע את חובת התשלום, ובית המשפט קבע שהטענה שהסטודנט לא קרא את הטופס שעליו חתם אינה מסייעת לו.